אני לא נוהגת לכתוב דברי תורה בפוסטים שלי,
אבל היום אני מרגישה צורך לשתף, תישארו איתי, יש טיפ נהדר בהמשך:
מחוץ לסופר השכונתי עמד רב היישוב ונתן כמה דקות של דברי תורה שהתחברו לי בול ללב.. והשאירו בי עוד רעיון מתוק עבורנו לאהבה עצמית…
הרב התייחס לפסוק ל"ג בפרק י"ג בספר במדבר:: " שָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃"
המרגלים תרים את הארץ וזה מה שהם מתארים. מה שמעניין פה זה המיקוד הפנימי, הם עסוקים באיך שהם נראים, בעיני עצמם! מול הענקים הדרים בארץ.
וואי, איזה בלבול, מה זה הדימיון הזה? עם שחוצה מדבר בניסי ניסים ורואה השגחה גדולה מהשמיים בכל צעד ופסע, נבחר לקבל תורה ועוד ועוד , עדיין מזהה עצמו קטן ועלוב.. כמו חגב…
עם ה'- חגב? מה זה קשור?
הרב המשיך ונתן טיפ מה לעשות במקרים האלו, שהדמיון שלנו מספר לנו שאנחנו קטנים וחסרי יכולת ולא שווים, מה שצריך לעשות זה לצאת מהדמיונות שלך של איך אתה נראה בעיני מישהו אחר ולחזור לעובדות.
העובדות הן שאתה עם נבחר, אתה קדוש, נבחרת להוריד אור לעמים ולדור בארץ ישראל.
ומה עוד? לחזור לזה ש" טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃"
לא להתבלבל מדמיונות!
מקווה שהקשר לדימוי עצמי פה ניכר לכן כפי שהוא היה ניכר עבורי:
אנחנו לפעמים נמצאים בחברת אנשים ופתאום יש לנו איזה תחושה של קטנות, עליבות, מרגישות חגבים ליד אחרות ומאבדות לגמרי את הביטחון. ויש פה טיפ מהמם!!
תחזרי לעובדות, תחזרי למקורות הכח שלך, העיניים היפות שלך, שאת לבושה בדיוק לטעמך, שהציפורניים שלך מהממות- או כל מה שנותן לך להרגיש טוב ונעים איתך.
והכי חשוב? טובה הארץ מאוד מאוד, את בת של מלך ואת טובה מאוד מאוד!!
